Sanhedrine
Daf 47b
משנה: נִתְכַּווֵן לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם לַנָּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל לַנְּפָלִים וְהָרַג בֶּן קַייָמָא פָּטוּר. נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָֽלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ וָמֵת פָּטוּר. נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ וְהָֽלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וָמֵת פָּטוּר. נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וְהָֽלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וָמֵת פָּטוּר. נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וְהָֽלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וָמֵת פָּטוּר. נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָֽלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ וָמֵת חַייָב. נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וְהָֽלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וָמֵת חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ נִתְכַּווֵן לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה פָּטוּר׃
Traduction
Si un individu a voulu tuer un animal et qu’il ait tué un homme, il n’est pas condamné à mort. S’il a voulu frapper un païen, non un israélite, ou un avorton, non un être né viable, ou s’il a voulu frapper un homme dans une partie où le coup n’aurait pas été mortel, mais que le coup ait porté au cœur, où il était mortel, le coupable n’est pas condamné à mort; s’il a eu l’intention de frapper au cœur, où le coup aurait été mortel, mais le coup a porté sur un endroit où le coup n’a pas été mortel, quoique la victime soit morte, le coupable n’est pas condamné à mort. S’il a voulu frapper une grande personne que le coup n’aurait pas tuée, mais le coup a porté sur un enfant pour lequel il était mortel, le coupable n’est pas condamné à mort. S’il a voulu frapper un enfant que le coup aurait tué, mais, le coup a porté sur une grande personne pour laquelle il n’était pas mortel, quoique la grande personne soit morte, le coupable n’est pas condamné à mort. Mais s’il a voulu frapper sur une partie du corps où le coup aurait été mortel, et le coup a porté au cœur où le coup était également mortel, le coupable est condamné à mort. De même, s’il a voulu frapper une grande personne pour laquelle le coup aurait été mortel, et si le coup a porté sur un enfant qui en est mort, le coupable est condamné à mort. R. Simon dit: si quelqu’un a voulu tuer un individu et a atteint un autre, il n’est pas condamné à mort.
Pnei Moshe non traduit
מתני'. נתכוין להרוג את הבהמה. היה עומד אדם אצל הבהמה ונתכוון להרוג בהמה והרג את האדם פטור משום דכי אתרו ביה התראת ספק הוא אע''פ שקבל עליו התראה שאם אהרגנו אחייב פטור שמא לא יהרגנו:
לנפלים. אנפלים לא מיחייב דכמו דקטיל דמי:
והיה בה כדי להמית על לבו. האבן הזאת אם תכה על לבו ראויה להרוג. אבל על מתניו אין בה כדי להמית פטור דתרתי בעינן שיהא מתכוין למכת מיתה ושיכנו מכת מיתה דאם לא נתכוון למכת מיתה התראת ספק היא דהתרו בו אל תזרוק דשמא תלך על לבו:
ר''ש אומר אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור. לאו אסיפא דמילתא דת''ק קאי נתכוון להרוג את הגדול וכו' דא''כ ר''ש פוטר מיבעי ליה אלא ר''ש ארישא קאי נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור הא נתכוון להרוג את האדם והרג אדם חייב משום דהתראת ודאי הוי דמתכוין על בן ברית ואיכא התראה על בן ברית ועלה קאמר ר''ש אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור והלכה כרבי שמעון:
הלכה: נִתְכַּווֵן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו כול'. חִזְקִיָּה שָׁאַל. זָרַק אֶת הָאֶבֶן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית. הֵמִית אֶת זֶה וְשִׁיבֵּר אֶת כֵּילָיו שֶׁלָּזֶה. בָּזֶה חִידֵּשׁ הַכָּתוּב וּבָזֶה לֹא חִידֵּשׁ. חִזְקִיָּה שְׁאִיל. זָרַק אֶת הָאֶבֶן וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית. הֵמִית אֶת זֶה וְשִׁיבֵּר אֶת כֵּילָיו שֶׁלָּזֶה. בָּזֶה חִידֵּשׁ הַכָּתוּב וּבָזֶה לֹא חִידֵּשׁ.
Traduction
Hiskia demanda: celui qui a jeté une pierre assez grosse pour tuer et a non seulement tué, mais brisé des vases d’un tiers, est-il dispensé du paiement en raison de la déduction biblique de ne pas encourir double peine, ou est-il tenu de payer, le dommage étant dû à un autre? Et même (259)Admettant qu'au premier cas, de peine capitale d'une part, et d'argent dû d'autre part, il y ait dispense de cette seconde peine., demanda Hiskia, si celui qui a jeté la pierre trop petite pour tuer se trouve avoir tué l’un et brisé les objets d’un autre, est-ce qu’en raison du manque d’intention de tuer (la pierre étant petite) et de la dispense de la peine capitale, le paiement est dû ou non (par suite de l’accident mortel)?
Pnei Moshe non traduit
גמ' המית את זה ושיבר את כליו של זה. של אחר ונתחייב מיתה לזה ותשלומין לזה מהו מי אמרינן בכה''ג אין אדם מת ומשלם:
בזה חידש הכתוב. כלומר מי נימא דוקא אם נתחייב מיתה ותשלומין לאחד בזה חידש הכתוב דפטור מממון כדדרשינן מואם לא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון לא יענש אבל בזה שנתחייב בתשלומין לאחר לא חידש הכתוב:
חזקיה שאל. בעיא שניה בדרך את''ל מיתפרשא אם תימצי לומר דאפילו מיתה לזה ותשלומין לזה פטור הוא מממון אכתי מיבעיא לי אי נימא דוקא היכי שהוא מתחייב מיתה שהיה מתכוון לו והיה בו כדי להמית אבל אם זרק את האבן ולא היה בה כדי להמית והמית את זה ושיבר כליו של זה מהו מי אמרינן הואיל ופטור ממיתה חייב בתשלומין דבזה לא חידש הכתוב או דילמא כיון שיש כאן צד מיתה פטור הוא מממון. וה''ה דבעיא השניה הזה מצי למיבעי אם נתחייב בממון בזה עצמו שזרקו להאבן עליו אלא איידי דבעיא הראשונה נקט שיבר את כליו של זה נקט להבעיא השניה נמי בהאי גוונא:
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. אִילֵּין דְּבֵית רִבִּי תְּנַייָן. אֲפִלּוּ נִתְכַּווֵן לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה פָּטוּר. וְאַתְייָא דְּבֵי רִבִּי כְּרִבִּי נָתָן. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נָתָן. הָיָה עוֹמֵד בְּצַד סִיעָה שֶׁלִּבְנֵי אָדָם. אָמַר. לְאֶחָד מִכֶּם אֲנִי מִתְכַּוֵּן לַהֲרוֹג. אֲפִלּוּ נִתְכַּווֵן לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה פָּטוּר.
Traduction
R. Simon (de notre Mishna) a professé selon l’avis de l’école de Rabbi (260)V. J., (Baba Qama 4, 5).: ''Si quelqu’un a voulu tuer un individu et a atteint un autre, il n’est pas condamné à mort''. Or, cet avis est conforme à celui de R. Nathan, au nom duquel on a enseigné: Si se trouvant auprès d’une compagnie de gens il leur dit qu’il avait eu l’intention de tuer l’un d’eux (sans désignation), cela équivaut en fait à l’intention de vouloir tuer un tel et d’atteindre un autre, de sorte que le meurtrier sera absous (et, à plus forte raison lorsqu’il dit avoir visé un tel, nominativement, et avoir atteint tel autre).
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' שמעון. אר''ש דמתני' קאי דסבר לה כאילין דבית רבי שהיו שונין כן:
אמר לאחד מכם אני מתכוון להרוג. ואפי' לא הזכיר שמו אלא לאחד מכם סתם:
אפי' נתכוון וכו'. כלומר אפי' בכה''ג הוי כנתכוון להרוג את זה והרג את זה ופטור ומכ''ש היכא דאמר מתכוין אני לראובן והרג לשמעון:
הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבָת. אָֽמְרִין אַסָּייָא. אִין מִקְטְעָא יָדֵיהּ חַיי הוּא. מָהוּ שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְכִי יִנָּצ֨וּ אֲנָשִׁ֤ים. וְכִֽי יְרִיבוּן אֲנָשִׁ֔ים. הִיא מְרִיבָה הִיא מַצּוּת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר כִּי יִנָּצוּ כִּי יְרִיבוּן. כִּי יְרִיבוּן כִּי יִנָּצוּ. אֶלָּא לִיתֵּן הַמִּתְכַּוֵּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין עַל הַמִּתְכַּוֵּין. נִיחָא אֶת הַמִּתְכַּוֵּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין עַל הַמִּתְכַּוֵּין. אִם שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין הוּא מִתְחַייֵב לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל הַמִּתְכַּוֵּין. 47b אֶלָּא כֵינִי. הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבָת. אָֽמְרִין אַסָּייָא. אִין מִקְטְעָא יָדֵיהּ חַיי הוּא. מָהוּ שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד. כְּמַה דַּתְּ אָמַר תַּמָּן. חִידּוּשׁ מִקְרָא הוּא שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד. וּמַה חִידּוּשׁ מִקְרָא הוּא שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
הכהו על ידו וצבת. ומחמת מכה זו מסוכן הוא ואמדוהו למיתה ואמר הרופא שתקנתו הוא שאם יקטעו לו היד יחיה:
מהו שיתן לו דמי היד. מי אמרינן הואיל וזה לא נתכוון לקטוע לידו פטור הוא מלשלם לו דמי היד שדבר זה נולד הוא אח''כ ולתקנתו הוא שיחיה ואינו נותן לו אלא החמשה דברים שנתחייב כדין חובל בחבירו דממיתה פטור הוא שהרי זה חיה או דילמא מכיון שמחמת מכתו בא לו לזה שנקטע ידו משלם לו גם דמי היד:
נישמעינה מן הדא ברייתא. דדריש כפל המקראות שבפרשה וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וגו'. וכתיב לעיל וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו':
היא מריבה היא מצות. ומה השמיענו הכתוב בפרשה דכי ינצו מה שלא שמענו מפרשה דכי יריבון ומה תלמוד לומר שניהם כי ינצו כי יריבון:
כי יריבון כי ינצו. כלומר מה דשמעינן מכי יריבון דלעיל דהיכא שמתחייב מיתה הוא אינו משלם ממון והיינו נמי בפרשה דכי. ינצו והא תו למה לי:
אלא ליתן המתכוין וכו'. כלומר דבפרשה דכי יריבון במתכוין מישתעי שנתכוין לזה שהכהו והשמיענו הכתוב בפרשה דכי ינצון ליתן דין דהמתכוין לשאינו מתכוין דהכא בהאי פרשה מיירי נתכוין לזה והרג לזה שלא במתכוין וקמ''ל דשוין הן ואפילו נתכוין לזה והרג לזה חייב דכתיב ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון חייב מיתה ואף על פי שלא נתכוין להאשה:
ניחא. סיומא דמילתא היא וכלומר ואי להאי דרשא אתא קשיא דהניחא דאיצטריך לאשמועינן פ' דכי ינצו ליתן דין דהמתכוין על שאינו מתכוין אלא ואת שאינו מתכוין על המתכוין קשיא מאי האי דקאמר אם בשאינו מתכוין לזה הוא חייב מיתה לכ''ש במתכוין וא''כ קרא דכי יריבון דמתכוין הוא למה לי:
אלא כיני הכהו וכו'. אלא כן בא הכתוב להשמיענו לכה''ג דמשלם לו דמי היד אפי' בשאינו מתכוין והיינו שאינו מתכוין על המתכוין ליתן דין האמור בפרשת שאינו מתכוין על פרשת דכי יריבון דמיירי במתכוין וקמ''ל דלפעמים משלם הוא אף לדבר שלא היה מתכוין:
כמה דאת אמר תמן חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. כלומר דמי ולדות דבהכי מישתעי התם ובנזיר הגהתי בפנים דמי ולדות ונכון הוא ושם כתוב בס' דפוס דמי העבד וט''ס הוא ואפשר דמי העובר גרסי' והיינו הך:
וכא חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. והכא נמי ילפינן מהתם לענין זה דמשלם דמי היד אף בשאינו מתכוין:
נִתְכַּווֵן לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה כול'. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. עֲמָדוּהוּ לְחַיִים וָמֵת. וְדֶרֶךְ הַחַיִים לָמוּת. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּן֭ וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא חַייָב לִיתֵּן לוֹ שֶׁבֶת וְרִיפּוּי. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. עֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְחָיָה.. וְאֵין דֶּרֶךְ הַמֵּתִים לִחְיוֹת. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּן֭ וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא חַייָב לִיתֵּן לוֹ שֶׁבֶת וְרִיפּוּי.
Traduction
R. Isaac demanda: comment se peut-il que lorsqu’on a jugé la victime devoir vivre, et qu’ensuite elle meurt, l’auteur des coups soit condamné à payer? N’est-il pas dans la nature finale des vivants de mourir (et qu’importe la supposition erronée que la victime survivrait)? Comme à la première supposition l’auteur des coups devait payer, en vertu du verset (Ex 21,19) Il donnera seulement le montant du chômage et les frais de guérison, il reste devoir cette somme aux héritiers (même à la mort de la victime). De même à l’inverse, demanda R. Isaac, en cas de supposition que la victime mourrait, et qu’elle a ensuite survécu, pourquoi l’auteur des coups lui paye-t-il les frais divers? Est-il habituel qu’un mort vive (et dès que la victime était supposée devoir mourir, l’agresseur devrait être dispensé de payer)? En vertu du verset précité, fut-il répondu, l’agresseur reste soumis à l’obligation de payer pour le chômage et la guérison.
Pnei Moshe non traduit
רבי יצחק שאל. בסיפרי הדפוס כתוב להא אחר הלכה ד' וטעות הוא דהכא שייכא ואהני ברייתות דמייתי לעיל מדייק:
אמדוהו לחיים ומת. דקתני דמשלם ממון והלא מת הוא עכ''פ ומה בכך שאמדוהו לחיים בתחלה והא דרך החיים למות וכלומר דהשתא חזינן דבתחלה עומד למיתה היה ואי אמרת דאומד טעות היה ומתחייב זה מיתה וא''כ אמאי משלם ממון הוא:
ומשני מכיון דכתיב וכו'. כלומר מכיון שנתחייב בשעת האומד הראשון שהיה לחיים ונתחייב בממון צריך ליתן:
ר' יצחק שאל. הדר פריך על ברייתא אחריתא דתנינן לעיל אמדוהו למיתה וחיה דמשלם ממון ואמאי והלא אין דרך המתים לחיות וכלומר דנימא דודאי אומד הראשון אומד גמור הוי וכיון שאמדוהו למיתה פטור זה מממון דאין אדם מת ומשלם ואע''פ שחיה אח''כ נימא דנזדמן לו דרך נס ועכ''פ כבר נפטר ליה מממון ומשני כדלעיל דהא מיהת השתא חיה וחייב ליתן לו כמה שכתוב בתורה:
Sanhedrine
Daf 48a
משנה: רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כּוּלָּן פְּטוּרִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה. כָּל חַייָבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ זֶה בָזֶה יִדּוֹנוּ בַּקַּלָּה. הַנִּסְקָלִין בַנִּשְׂרָפִין רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יִידּוֹנוּ בִּסְקִילָה שֶׁהַשְּׂרֵיפָה חֲמוּרָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִידּוֹנוּ בִּשְׂרֵיפָה שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן אִילּוּ לֹא הָֽיְתָה שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה לֹא נִיתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּינָּת. אָֽמְרוּ לוֹ אִילּוּ לֹא הָֽיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה לֹא נִתְּנָה לַמְגַדֵּף וְלָעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. הַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בַּסַּיִיף 48a וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בַּחֶנֶק׃
Traduction
Si un assassin est confondu avec d’autres personnes, on les acquitte tous; selon R. Juda, on les met en prison. Si divers condamnés, chacun à un autre genre de mort, sont confondus entre eux, on leur applique le genre de mort le moins douloureux. Si un condamné à être lapidé est confondu avec un condamné à être brûlé, R. Simon dit qu’ils sont lapidés tous les deux, car c’est le genre de mort le moins douloureux des deux; les autres docteurs disent qu’ils seront brûlés, car au contraire, la mort par brûlure est moins grave que celle par lapidation. R. Simon dit alors aux autres docteurs: Si la mort par brûlure n’était pas la plus grave, la Bible ne l’aurait pas prescrite pour une femme mariée, fille d’un cohen, qui commet un adultère. Mais les autres docteurs lui répondirent: Si la mort par la lapidation n’était pas la plus grave, la Bible ne l’aurait pas prescrite pour celui qui rend un culte aux divinités païennes. Si un condamné à la décapitation est confondu avec un condamné à la strangulation, R. Simon dit qu’ils auront tous les deux le cou coupé; les autres docteurs disent qu’on les étrangle (car l’étranglement est moins pénible que l’autre genre de mort).
Pnei Moshe non traduit
מתני'. רוצח שנתערב באחרים. כגון שנים שהיו עומדין ויצא חץ מביניהם והרג שניהן פטורין ואפי' אחד משניהם מוחזק בחסידות ובידוע שהוא לא זרק החץ אפ''ה לא מחייבינן ליה לאידך בחזקה זו:
ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. מתני' חסורי מחסרא והכי קתני ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורי' אחרים סוקלין אותן דהא על כרחך כולן אסורין בהנאה ואפי' הן אלף מפני זה המעורב בהן דב''ח לא בטלי הילכך סוקלין את כולן כדי שתתקיים מצות סקילה במחויב בה:
ור' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. וא''צ לסקלן שלא להטריח לב''ד אלא כונסין אותן לחדר והן מתים ברעב ואין הלכה כר' יהודה:
רבי שמעון אומר בסייף. דחנק חמור:
וחכמים אומרים בחנק. שהסייף חמור:
משנה: מִי שֶׁנִּתְחַייֵב שְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין יִידּוֹן בַּחֲמוּרָה. עָבַר עֲבֵרָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי מִיתוֹת יִידּוֹן בַּחֲמוּרָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִידּוֹן בְּזִיקָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָת עָלָיו׃ מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַכִּיפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין עַד שֶׁכְּרֵיסוֹ מִתְבַּקַּעַת. הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא בְעֵדִים מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכִּיפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ׃
Traduction
Si un individu a commis deux crimes, dont chacun est puni d’un genre de mort différent, on lui applique celui qui est le plus grave des deux. S’il a commis une action qui mérite doublement la mort (262)P. ex. l'adultère avec sa belle-mère entraîne la condamnation: 1° à être brûlé pour adultère avec cette personne, 2° à être étranglé pour adultère avec une femme mariée., on applique au coupable le genre de mort le plus grave des deux. R. Yossé dit que si l’action est criminelle par deux causes, il faut savoir quelle cause est la plus ancienne (263)''P. ex. si la femme était la belle-mère du coupable avec d'être mariée, on le punit du genre de mort prescrit pour adultère avec la belle-mère; si elle était mariée avant d'être sa belle-mère, on le condamne pour adultère avec une femme mariée.''. Si après avoir subi la peine des coups 2 fois pour infraction d’une défense, quelqu’un la transgresse une 3e fois, le tribunal l’incarcérera dans un cachot voûté, et là, après lui avoir donné fort peu à manger et à boire (de façon à contracter les intestins) on lui fera manger de l’orge, jusqu’à ce que les intestins éclatent. S’il est certain que quelqu’un a assassiné, sans qu’il y ait attestation conforme, on placera le coupable dans un cachot voûté; on le fera d’abord manger et boire fort peu, puis on le gavera d’orge, de façon à provoquer une mort indirecte.
Pnei Moshe non traduit
מתני'. מי שנתחייב שתי מיתות. כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו לעבירה קלה וחזר ועבר עבירה חמורה סד''א כיון דנגמר דינו לעבירה קלה כגברא קטילא הוא קמ''ל:
עבר עבירה שיש בה שתי מיתות. כגון חמותו והיא אשת איש:
יידון בחמורה. בשריפה משום חמותו ולא משום אשת איש שהיא בחנק:
נידון בזיקה הראשונה שבאת עליו. באותו איסור שהוזקק תחלה להזהר ולפרוש ממנו הוא נידון דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור ואפי' חמור על הקל ואם איסור חמותו חלה עלה בתחלה כגון שנשא בת אלמנה פנויה ואח''כ נשאת נדון בשריפה ואם היתה אשת איש ואח''כ נעשית חמותו נידון בחנק ואין הלכה כר' יוסי:
מי שלקה ושנה. שלקה שני פעמים על עבירה אחת שחייבים עליה כרת שכל חייבי כריתות לוקין כשיחזור ויעשה אותו עבירה פעם שלישית:
כונסין אותו לכיפה. מקום כשיעור קומות אדם ולא יותר ומאכילין אותו תחלה לחם צר ומים לחץ עד שיוקטנו בני מעיו ואח''כ מאכילין אותו שעורים שנופחות במעיו עד שכריסו נתבקעת:
שלא בעדים. שלא בעדות שיהיה מחויב עלה מיתה ומ''מ ידוע לב''ד שהדבר אמת שבודאי הרג אלא שהוכחשו עדים בבדיקות או שלא היתה שם התראה מספקת:
ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. בתחלה ואח''כ מאכילין אותו שעורים עד שכריסו נתבקעת והיינו רישא ומה שחסר זה גילה זה:
הלכה: מִי שֶׁנִּתְחַייֵב שְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִדּוֹן בְּזִיקָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָת עָלָיו. כֵּיצַד. חֲמוֹתוֹ וְנַעֲשִׂית אֵשֶׁת אִישׁ הֲרֵי זוֹ בִשְׂרֵיפָה. אֵשֶׁת אִישׁ וְאַחַר בָּךְ נַעֲשִׂית חֲמוֹתוֹ בַחֲנִיקָה. בָּא עַל חֲמוֹתוֹ. וְהֵיי דָא לָהּ חֲמוֹתוֹ וְכַלּוֹתוֹ. הֵיךְ עֲבִידָא. גְּבַר נְסַב אִיתָא וְלִבְרַתֵּיהּ דַּאַחֲוָהּ וְלִבְרַתֵּיהּ דְּאִיתְתֵיהּ. אֲתַא עַל סַבְתָּא חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו. חֲמוֹתוֹ וְכַלּוֹתוֹ כְּאַחַת מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי יוּסֵה. חוֹמֶר בַּקַּל מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי יוּסֵי. שְׁנֵי אִיסּוּרִין כְּאַחַת מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי יוּסֵי.
Traduction
Là-bas (à Babylone), on a enseigné l’explication de ce qu’enseigne ici R. Yossé. ''Si l’action est criminelle par deux causes, on sera jugé d’après celle qui est la première en date''. Ainsi, p. ex. si la belle-mère avec laquelle on a eu des relations illicites s’est remariée après le mariage de sa fille, ce crime entraîne la condamnation à être brûlée; si elle était mariée avant le mariage de sa fille (avant que le coupable soit son gendre), le crime est passible de la strangulation. Quelqu’un a des relations illicites avec sa belle-mère, et il se trouve qu’elle est en même temps sa bru. - Comment est-ce possible? - A épouse une femme, et le fils d’A épouse la mère de celle-ci, ou bien il épouse une femme et la fille du frère de la femme (soit la petite fille de sa belle-mère) et la fille de la sœur de celle-ci; par conséquent, en ayant une relation avec la grand mère de ces deux dernières, il est coupable à la fois du crime de relation avec sa belle-mère, et avec la mère de sa belle-mère et avec la mère de son beau-père. Or, si en cas de relation illicite avec la belle-mère, celle-ci se trouve en même temps être sa bru, qu’en dit R. Yossé? Et s’il est vrai que selon lui, on ne joint pas à ce crime celui de l’adultère, tient-il compte du crime d’être sa bru, dont la pénalité, plus grave, est celle de la lapidation?
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בבבל תנינן בברייתא לפרש דברי ר' יוסי במתני':
בא על חמותו והיי דא לה חמותו וכלתו. אם בא על חמותו והיא היתה חמותו וכלתו כאתת וכגון ראובן שנשא הבת ובנו נשא אמה דהוי האם לראובן חמותו וכלתו ובעי לה הש''ס אליבא דר' יוסי מהו שיתחייב משום שתיהם הואיל ושני איסורים כאחת כדמסיק לקמן ואיידי דאיירי בחמותו מפרש לקמיה הא דקתני בכריתות ומייתי להלעיל חמותו ואם חמיו ואם חמותו כאחת:
היך עבידא. ומפרש לה להני כולהו איסורי דחמותו כאחת:
גבר נסב איתא ולברתיה דאחוה. ולבתו של אחי אשתו והיינו בת בנה של חמותו:
ולברתיה דאחתה. ולבת אחות אשתו והיינו בת בתה של חמותו וכשבא על הזקנה והיא חמותו מיתחייב עלה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו:
חמותו וכלתו. השתא מהדר להבעיא חמותו וכלתו מה אמר בה ר' יוסי אם דוקא אשת איש קאמר ר' יוסי דאינה חלה על איסור חמותו אבל כלתו דחמיר' דבסקילה היא מודה דחל על איסור חמותו ונידון בסקילה שהיא חמורה והיינו דמפרש חומר בקל מה אמר ר' יוסי:
שני איסורים כאחת מה אמר בה ר' יוסי. אם הם חלין בבת אחת כגון כלתו ואשת איש אם מודה ר' יוסי דבכה''ג נידון בחמורה שהיא איסור כלתו ובסקילה:
הלכה: רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּרוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּכְּשֵׁירִין הִוא מַתְנִיתָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בְּרוֹצֵחַ שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּרוֹצֵחַ שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ הִוא מַתְנִיתָא. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּשׁוֹר בַּשְּׁווָרִים הִוא מַתְנִיתָא. אִם בְּשׁוֹר בַּשְּׁווָרִים הִוא מַתְנִיתָא בְּדָא תַנִּינָן כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה.
Traduction
R. Yohanan dit que notre Mishna parle d’un assassin qui se trouve mêlé à d’honnêtes gens (voilà pourquoi tous sont dispensés de la peine). Selon R. Simon b. Lakish, il s’agit d’un assassin dont le jugement n’est pas prononcé, qui se trouve mêlé parmi ceux qui sont entièrement jugés (et comme la procédure exige que l’accusé soit présent au prononcé, détail irréalisable en ce cas, tous seront dispensés). De même, dit Samuel, notre Mishna suppose p. ex. le cas d’un bœuf condamné à la lapidation, qui se trouve mêlé à d’autres avant le prononcé du jugement (et il y a dispense pour la même cause que l’assassin perdu de vue). Mais alors comment appliquer à ce cas l’avis énoncé par R. Juda, ''de les réunir tous dans une voûte'' (on ne s’explique pas l’opposition faite par R. Juda, et en tous cas le résultat final est de tuer tous ces bœufs). Pour la gradation des pénalités (énoncées dans notre Mishna),
Pnei Moshe non traduit
גמ' ברוצח שנתערב בכשרים היא מתני'. והלכך כולן פטורין:
ברוצח שלא נגמר דינו וכו'. דאלו בכשרים פשיטא אלא שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן וסברי רבנן דכיון שאין גומרים דינו של אדם אלא בפניו והכא אין יכולין לגמור דינו של זה שנתערב בהני הלכך כולם פטורין ור''י סבר כיון דכולהו רוצחים נינהו לא מיפטרינהו לגמרי אלא כונסין אותן לכיפה:
בשור בשוורים היא מתניתא. ובשור שלא נגמר דינו איירי וקסברי רבנן דכמיתת בעלים כך מיתת שור ואין גומרין דינו של שור שלא בפניו הלכך כלן פטורין:
אם בשור בשוורים היא מתני'. קשיא בדא תנינן כונסין אותן לכופה ומ''ט הוי פליג ר' יהודה בשוורים:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חֲמוּרָה שְׂרֵיפָה מִסְּקִילָה. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. חֲמוּרָה סְקִילָה מִשְּׂרֵיפָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חָמוּר חֶנֶק מֵהֶרֶג. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. חָמוּר הֶרֶג מֵחֶנֶק.
Traduction
R. Simon dit (261)Voir ci-dessus, (7, 1), et ci-après, (10, 7) fin. que la peine du feu est plus grave que celle de la lapidation; selon les autres docteurs, la lapidation est plus grave que la peine de feu. R. Simon dit que la strangulation est pire que la décapitation; selon les autres docteurs, la décapitation est pire que la strangulation.
Pnei Moshe non traduit
ר''ש אומר וכו'. כדלעיל ריש פ''ז:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source